[ Zoom Map ]

Gangtok, India
27° 20' N 88° 37' E
Jun 29, 2006 13:22
Distance 0km

Choose another map, showing:

• Nepal
• Ganges
• India
• Asia
• Eurasia
• Eurasia, Africa & Pacific
• The World

Other entries in Gangtok

TULA - רומטק ופתרון התעלומה. מיהו באמת מר ג'יגמה

Text written in: Hebrew

היום עוזבים את העיר הגדולה גנגטוק ונוסעים לרומטק. אני חושב שלא היינו חושבים להתעכב ברומטק אלמלא ההזמנה של מר ג'יגמה. אבל אחרי שהוא דיבר איתנו הסתבר לנו שיש גומפה מאוד גדולה וחשובה ברומטק וגם המון נזירים טיבטים. אז החלטנו לנסוע לשם. רומטק עצמה לא מרוחקת מרחק רב מגנגטוק (25 ק"מ). למרות השם המרשים זהו בעצם כפר קטן שלא היה מקבל הרבה פרסום אלא שיש לידו או בתוכו מנזר רב רושם שנחשב למנזר הגדול ביותר ואולי החשוב ביותר בסיקים.
מכיוון שהדרך איננה ארוכה אנחנו מתעוררים בעצלתיים. אני מלמד את עומר צורות מיון שונות של קלפים. הילד הזה הוא שד וקולט את הדברים המהירות לא רגילה. זה ממש מרגש אותי איך הוא עסוק בלמידה שהיא משחק שהוא למידה. בהתחלה מיינו את הקלפים מיון פשוט. לאדומים ולשחורים או לפי הצורה שלהם. אבל אחר כך הכנסנו לעניין תהליך של מיונים שבסופו של דבר כל הצבעים ממויינים ומסודרים ממספר אחד ועד מלך. הדבר המרגש ביותר עבורי בכל התהליך הוא גם הלמידה של עומר אבל בעיקר היכולת שלו לנתב את הלמידה הזו. הוא לוקח את מה שאנחנו נותנים, את המשימה או את המשחק ונכנס לתוכו כל כך לעומק ועסוק על כל הזמן בספירה כי המיון הקשה לו ביותר הוא הסידור של הקלפים על פי המספרים. אחר כך אני נותן לו אתגר - לא לספור כל פעם מחדש אלא למצוא את הקלפים לסידור שניים שניים. ככה הוא לא סופר מחדש לקלף 3 ואחר כך ל 4 אלא מוצא את 3 ואת 4 ביחד. המשימה הזו טיפה קשה לו אבל הוא מצליח להתגבר עליה ומתחיל למצוא את הקלפים בצמדים ושלישיות. זה כל כך מרגש לראות את הלמידה. ממש לראות את הילד צומח מול העיניים.
עמית באותו זמן כותב במחשב. הוא החל לכתוב במחשב כל מיני סיפורים ומחשבות ועוד כל מיני הגיגים. במין חשיבות הוא מפעיל את המחשב כמעט כל יום ומכניס אליו את המחשבות שלו. הצעתי לו לכתוב סיפור בצוותא - כל אחד כותב עמוד אחד לסירוגין. הוא התנגד מאוד אבל עכשיו הוא מסכים ונוכל לשתף פעולה בכתיבה. מעניין מה יצא מזה.
בתשע בבוקר אנחנו מתקפלים מהמלון והולכים לתקן תיקונים באוטו. אני עושה חלק מהתיקונים ועמית עושה תלק אחר. זה ממש כיף לעבוד איתו במשותף. כמו האידאל של אבא ובן גדול. זה מצחיק אותי כמה זה מהנה אותי, כמה אני צריך את התמונה הזו האידאלית שתתממש בטיול על מנת שאהיה מרוצה. כי הרי הדברים הם כמו שהם והם ימשיכו להיות כמו שהם. לפעמים הם מתאימים לאידאל שלי ולפעמים הם לא. והמידה בה אניח מרוצה תלוייה לא בדברים אלא בי. אבל אולי לרמת מוארות כזו לא הגעתי. בנתיים האידאל מתממש לי מול העיניים. עמית מערבב דבק אפוקסי ועולה על הגג על מנת לסתום את החורים ואת הסדקים. כל פעם שיש גדם המים חודרים ומרטיבים את התאים של הטלוויזיה ואת הפנל הקדמי של המכשירים. אני באותו זמן מטפל בפעם השמונים במגבים. הצלחתי לפרק את המכשיר הזה שלוש פעמים. בדרל כלל אני לא מעיז לפרק דברים ממש לעומק. אני משתדל לא לפרק דברים שאני לא בטוח שאפשר יהיה להרכיב אותם אחר כך. ובקשר למגבים לקח לי זמן עד שהבנתי את המנגנון. כמעט הרסתי את המנוע של המגבים בדרך לידיעה. היום, אחרי שהבנתי את מקור הבעייה אני מנסה לשדך שוב בין המנוע של המגבים ובין התמסורת שלהם. קשר שנראה שהתרופף מעט וזה הגורם לכל הבעיות. לבסוף אני מכניס מטבע של רופי אחד בסגירה של המנוע. אחרי שסוגרים את הברגים חזק המנוע עומד עקום. ככה הוא נוגע טוב יותר בתמסורת ולמרות שהעמידה העקומה הזו לא ממש נראית לי היא עובדת. המנוע נוגע בתמסורת והמגבים עובדים. אני מסתובב כמו טווס כל היום ומחכה כבר שירד גשם. אוףףף דווקא היום הגשם עבר הלך לו. הגשם הוא גם המבחן של ההדבקה שעשה עמית על הגג. מעניין מה יקרה ואם זה יחזיק מעמד.
נעה בנתיים הולכת לחנויות מסביב ומצטיידת לשבוע טיול נוסף באוטו. אנחנו יוצאים בחגיגיות את העיר כשאנחנו יודעים שלא מחכה לנו נסיעה ארוכה.
החלטנו ללכת לחפש את מיסטר ג'י ואם לא נמצא אותו או שההבטחה היתה עקרה למצוא לנו מלון ולשון ברומטק.
העלייה לרומטק היא עלייה תלולה כמובן ומסביב יש המון שדות אורז. העונה היא עונת השתילה. בין כל הבריכות האלה של האורז יש תמיד בריכה אחת שמשמשת כמשתלה. אנחנו רואים המון בריכות חומות ומימיות ורק אחת ירוקה. הבריכה הירוקה שלתולה בצפיפות שתילי אורז קטנים. בבוא היום הם מוציאים את השתילים מהבריכה  הזו הקטנה ושותלים אותם בכל הבריכות החומות המחכות.
אנחנו מחליטים לעצור לארוחת צהריים מול הנוף. זה נורא נוח שממשלת סיקים בנתה מעין בית צל קטן לתיירים בעלייה. אני חושב שהם תכננו שיהיו בבית הזה דוכני לממכר כל מיני דברים אבל כרגע הוא ריק. אנחנו עוצרים ומוציאים את הדברים שלנו ומתחילים להכין ארוחת צהריים. הגשם יורד מסביבנו. לא גשם חזק או אלים אלא גשם עדין טיפות. הגשם של הלילה עדיין ניכר בתעלות המים שלצד הכביש שזורמות מים. אנחנו יושבים בביתן הזה שמורכב כולו מגג על עמודים ונהנים מהנוף. מתחילים לחתוך את הארוחה כשכרגיל מצטרף אלינו הולך רגל שעובר והוא צופה בנו. הוא יושב קרוב קרוב ומסתכל. הוא כמובן לא מחמיץ גם סקירה קרובה של האוטו שלנו. כשההודים מסתכלים על האוטו שלנו שני דברים מדהימים אותם. הראשון הוא הטלוויזיה שלנו. זה מופלא בעינהם שיש לנו טלוויזיה באוטו. כאילו יש לנו כבר את כל המוטרות והטלוויזיה היא היהלום האחרון בכתר הזה. הדבר השני הוא שעל לוחית הרישוי רשום שהגענו מתמיל נדו. מדובר על 4000 ק"מ ובעצם אין אף רכב אחר עם לוחית רישוי כזו באזור. אל הסקרן הבודד מצטרפים מהר מאוד משפחה עם שני ילדים ואישה זקנה אחת. הם פשוט יושבים ומסתכלים. מסרבים אם אנחנו מציעים להם משהו ובדרך כלל לא שואלים שאלות כי אין לנו שפה משותפת. אנחנו מכינים את האוכל וגם מטיילים טיפה מסביב. בסוף הארוחה אנחנו מתקפלים וממשיכים בדרך לרומטק. הכפר עצמו יפה וטובל ביערות. מסביב שקט ורק המנזר הגדול משקיף ממרומי ההר. ממש לפני המנזר אנחנו מאתרים את המלון עליו שמענו ממיסטר ג'יגמה. שער גדול מברזל פתוח לרווחה. אנחנו נכנסים בתקווה מהולה בחשש מסויים. אבל ממש בכניסה אנחנו מאתרים את אדון ג'יגמה בתלבושת בלתי רשמית. הוא גם מזהה אותנו והחיוכים מתפשטים על פנינו. הוא מקבל אותנו בסבר פנים יפות ומסביר לנו שהמלון הזה הוא שלו. מלון מפואר אבל עם חזות חיצונית לא בולטת יותר מידי. גנים סובבים את המלון וחלק מהחדרים פזורים בשטח הגן כבקתות מעוצבות בעיצוב פלי מסורתי. הבניין המרכזי יפה ומעוצב בטעם עם שטיחים מקיר לקיר. אנחנו ישר נכנסים לחדר שהוקצה לנו. חדר זוגי אבל גדול ועם שני קירות נוף. המלון עצמו נמצא 200 מטר מהכניסה למנזר הגדול. יש בשטחו נחל מים זורמים ואפילו בקתת התבודדות.
מאוחר יותר אנחנו מדברים עם האדון ג'יגמה בעצמו. ומסתבר שהוא כבר עובד 22 שנה בתיירות. כנראה מצליח מאוד והתמנה לכל מיני תפקידים בממשל הסיקי. התפקיד אותו הוא ממלא היום הוא סגן מנכ"ל משרד המנזרים הסיקי. מסתבר שיש משרד כזה והוא כנראה אחר הגדולים יותר בממשל. הוא בנה בעצמו את המלון ומאוד משמח אותו לראות משפחה של תיירים עם שלושה ילדים. לכן הוא הזמין אותנו והוא יוצא מגדרו להנעים את זמננו. נראה שהוא מאוד מעורב במה שקורה במלון למרות שכל היום הוא עובד בגנגטוק.
החדר שלנו הוא חדר חדש עם שטיחים מקיר לקיר ועם אמבטיה. לא יאומן. כבר יותר מחצי שעה לא היינו בחדר עם אמבטיה ואנחנו מנצלים אותה מייד. נעים גם לשבת בחדר ליד שולחן גדול ולכתוב. אנחנו מנצלים את המסעדה של המלון לארוחת ערב. המלון כמעט ריק והמסעדה ממש ריקה חוץ מאיתנו. בשל סוף השבוע רק טבח אחד נשאר בתורנות והתפריט לא מלא. אנחנו אוכלים דברים פשוטים ונשארים בערב לצפות במשחק כדור רגל. המלצר גם מתעניין מתי בבוקר אנחנו רוצים את התה למיטה שלנו. ולמחרת בשעה היעודה הוא אכן מביא את התה לחדר. אוירה שקטה ונינוחה. איזה כיף.
אנחנו מרוצים מאוד מהמזל שנפל בחלקנו למרות שכל הזמן אני שואל את עצמי מה הקצ' כלומר למה אני ולמה דווקא זה. מצחיק אותי להתבונן על הצורה בה אני חושב. קודם כל אני חושב שלא מגיע לי.לא מגיעה לי מתנה או דבר כזה. אחר כך אני חושב שאולי הוא רוצה מאיתנו משהו. לא יכול להיות שהוא נותן לנו מתנה כזו. אין דבר כזה. אחרי שאני משתכנע שבאמת הוא נותן לנו את זה אז אני חושב שאולי הארוחות מאוד יקרות או שבסוף השהות שלנו נידרש לאיזה תשלום מוזר. זה מדהים איך אני לא יכול פשוט ליהנות ממתנה. אני חושש, מפחד טיפה וזהיר נורא. אולי ככה זה גם בחיים, אני לא יכול פשוט ליהנות ממזל טוב שנופל בחלקי. כל הזמן מחשב את הרווח וההפסד. את מה אני נותן ומה אני מקבל. כאילו שהעולם עובד ככה. כולם מקבלים שווה וכולם משלמים שווה. והדבר שהכי מטריף אותי זה שאדון ג'יגמה אומר לנו שהוא נותן לנו את השהות הזו במחיר נמוך כדי לתת לנו חוויה שלא נשכח. ובאמת המלון הזה לא מפואר מידי אבל מאוד נוח ומאוד שקט ונעים. ואני נהנה אבל חושש או נזהר. לא מוכן להאמין באהבה ובנתינה.
טוב, אחרי המשחק אנחנו הולכים לישון ומחר טיול למנזר.

 

אנחנו קמים לבוקר רטוב אחרי שירד גשם די כבד בלילה. שבע וחצי כמו שעון מתייצב המלצר בפתח החדר עם התה למיטה שביקשנו. כל מי שיש לו ילדים יודע שאין דבר כזה התפנקות במיטה והבוקר נפתח ביללות שמחה או יללות צורך במשהו. אז אנחנו מקדמים את המלצר לא במיטה אלא על יד המיטה כבר בפעילות. אבל התה מעורר אותנו וגורם לשמחה גדולה אצל הילדים. אנחנו בחדר, עמית מלמד את עומר חשבון באמצעות משחק קלפים. נעה ואני מכבסים את הבגדים המלוכלכים באמבטיה. אנחנו יורדים לאכול ארוחת בוקר במסעדת המלון הריקה. טוסטים וריבה, ופקורה ירקות. זה מאכל שמוגש כחטיף. קציצות קטנות של ירקות מטוגנים בשמן עמוק.
אחרי האוכל יוצאים לטיול במנזר של רומטק. עולים עליה אל המנזר ומוצאים אותו בראש הגבעה. מנזר מרובע עם חצר גדולה. מסביב לחצר כמו חצרות האבירים בימי הביניים מגורים של הנזירים. שתי קומות של חדרי מגורים ובמרכז ממש מול הכניסה לחצר - הגומפה. המקדש עצמו. על המדרכות ליד החדרים שמסביב לחצר יושבות נשים מבוגרות ומזובבות מין קשקשני תפילה כאלה שמסתובבים ומפזרים טקסט קדוש לאויר. הקשקשנים האלה מורכבים מעמוד עץ שעליו מעין כתר או סביבון שעשוי מכסף ועליו התפילה. הן ממלמלות תפילות ומסובבות כל הזמן את הסביבון הזה. נזירים בתלבושות ארגמן מסתובבים מסביב וחלקם מכינים מעין במה לטכס שיהיה יותר מאוחר. בתוך הגומפה יש פסל גדול מאוד של בודהה ואולם מקושט בציורי קיר וגלגלים רבים עם מנטרות. מאחורי הגומפה הגדולה בקומה השניה יש את הגומפה המוזהבת. הרבה פסלונים מסביבה ואפרו של הקרמפה הקודם. הגומפה מאוד קטנה וכל הזמן מושמעת בה המנטרה - אום מני פדמה אום. מול הגומפה הזו נמצאת האוניברסיטה הבודהיסטית. מבנה יפה ומקושט מבחוץ ומבפנים הוא נראה כמו בית ספר. לא יותר מידי נקי או מהודר אבל כשעומדים על המרפסת יכולים לראות את ההרים ולנשום את האויר הקר. זה מדהים כמה הדברים הפשוטים עושים טוב בלב. לעמוד במקום של לימוד, לראות את היופי ולנשום את האויר הקר והנקי. עננים עושים לי אור רך על כל הסיטואציה וזה פשוט עושה אותי שמח. מבפנים כאילו אני יודע שהכל טוב.
הסטודנטים יוצאים לארוחת צהריים באולם האוכל ואנחנו נכנסים לאולםפ ההרצאות שלהם. גם הוא נראה כמו גומפה. תמונות של המנהיגים הדתיים במרכז, שורות שורות של מזרונים ממלאים את החדר. ומין שקט של קדושה. לא כל כך בגלל הבודהה אלא יותר, עבורי בגלל השורות של המושבים האלה שאני יודע שמשמשים ללימוד.
אנחנו חוזרים למתחם של המנזר כדי לראות טכס של הנזירים. לא ברור מה הם עשו שם אבל במהלך כל הטכס קרו שני דברים מופלאים. האחד היו שני חצוצרנים שניגנו במשך רבע שעה או יותר בלי להפסיק לשניה. הם חצרצו רצוף בלי לקחת אויר. כלומר הם נשמו כמובן במהלך החיצרוץ אבל המנגינה לא נפסקה. הדבר השני היה האדם הקדוש שישב על הכס מול הקהל והרים את ידו ונגע בכובעו הקדוש במשך כל התפילה - רבע שעה עד חצי שעה.
אחרי ארוחת הצהריים נסענו למנזר אחר הנמצא כעשרה קילומטר במורד כביש מקסים. כביש ציורי שמוביל למנזר ריק כמעט לגמרי. המון סביבוני תפילה שענבר סובבה. ובתוך הגומפה פסל פליז ענק של בודהה. היופי שורר בכל. שלווה ויופי. חוזרים למלון והולכים לנוח. אחרי המנוחה חוזרים לבתי הקפה של הכפר על מנת לשחק קרמבו. זהו משחק מדליק שהאנשים כאן משחקים כמעט בכל מקום.
המשחק בנוי על לוח עץ חלק ומרובע. על הלוח מונחות דסקיות מפלסטיק. לכל שחקן יש דיסקית שלו שהוא יכול להניח על קו מסויים והוא חובט בה עם האצבע. הדיסקית טסה על הלוח החלק ופוגעת בדסקית אחרת וצריכה להכניס אותה לתוך חור. די דומה לביליארד רק שאפשר לשחק את הזה על מגרש קטן וגם זה יותר תלוי במגע של האדם, ללא מקלות או שולחן גדול. הנזירים משחקים מצויין. הם מלמדים את ענבר ועמית לשחק ואנחנו כבר חולמים על מגרש כזה בבית. קודם כל צריך לקנות את הדיסקיות ואחר כך כשהגיע להכין את השולחן. אנחנו משלימים את היום בארוחה טיבטית טיפוסית עם הרבה מומו בבית הקפה הטיבטי וזוחלים למלון היפה שלנו.
מחר תה למיטה ואנחנו עוזבים למערב הסיקים.

לילה טוב