Choose another map, showing:

• Nepal
• Ganges
• India
• Asia
• Eurasia
• Eurasia, Africa & Pacific
• The World

Other entries in Yumthang

TULA - עמק יומטנג

הטיול מתחיל כבר מוקדם בבוקר כשהג'יפ בא לאסוף אותנו. אנחנו נפרדים מהמלון ומבטיחים לחזור עוד יומיים. מעמיסים את התרמיל על הג'יפ ונוסעים לאוטו שלנו ומעמיסים גם את כל הציוד לבישול. ההסכם היה עם החברה המארגנת שאנחנו מבשלים את האוכל שלנו. הסידור הזה נוח לנו כיוון שאנחנו יכולים לשלוט על מה שנכנס לפה וגם נוח לחברה שלא צריכה לדאוג לאוכל.
יוצאים את העיר בכיוון צפון. ההודים רגישים מאוד לטיולים לכיוון הזה כיוון שהאזור קרוב מאוד לגבול עם סין ולכן הוא מהווה מעין שטח צבאי סגור. יש לקבל אישור מיוחד וללכת רק בלוויית מדריך.
הג'יפ שלנו הוא לא ממש ג'יפ. הוא נראה כג'יפ וויליס וגם מתפקד ככזה. הוא תוצר של מפעלי מהינדרה ההודים אבל הם הורידו לג'יפ המקורי חלקים גדולים מהעבירות המפורסמת. בתור התחלה הג'יפ הזה לא מתהדר בהנעה ארבע על ארבע. יש לו רק הנעה אחורית ובגלל הגלגלים הדי צרים שלו הוא נוטה להתחפר. המשככים שלו עלובים והטילטולים של הדרך ניכרים היטב על עכוזם וגבם של הנוסעים.
אנחנו יוצאים את העיר ומתחילים לנסוע בכביש מאוד משובש. הגשמים שיורדים כאן תדיר סוחפים את הכביש והוא נמצא בתהליך נמשך של תיקונים. גם קירות אבן גבוהים וזקופים מקבלים עיקום ושקיעה כתוצאה מזרימות אדירות של מים. כאשר נסחף קטע של הכביש הטיפול הראשון הוא מילוי של החלקים השוקעים בחול מיוחד אפור. החול הזה אמנם ממלא את הפרצות אבל הוא גם יוצר בוץ טובעני לעיתים. אחר כך מגיעים פועלי החצץ. על תהליך ייצור החצץ דובר כאן בעבר. המוני פועלים יושבים ליד הכביש ודופקים ושוברים אבנים. כאשר גודל האבנים משביע את רצונם הם מפזרים אותם על הכביש השוקע. החצץ שוקע בבוץ ויוצר מעין דרך אבנים סטייל הדרכים המעטרות את כבישי צרפת ובריטניה. אבל, בשונה מהדרכים ההן, הדרכים כאן רצופות בורות ומהמורות. גם אחרי שמפזרים עליהן אבנים הן ממשיכות לשקוע וממשיכות להיות מוצפות בוץ ומשובשות. אנחנו נוסעים וקופצים על הדרך. הילדים שרים ועליזים והדרך עוברת לנו במהרה. לענבר אין בחילה מהנסיעה וזה כבר השג די רציני. לאחר כשעה פתאום עוצר הג'יפ, על הכביש יש נחש גדול וארוך, נחש קוברה. אנחנו מביטים איך הנחש מתקפל לו באצילות ומפנה את הכביש. ממשיכים בנסיעה. עוברים על אין ספור גשרים מעל המון נחלים גדולים וקטנים. מפלים קטנים, מפלים גדולים ונחלים אדירים שוצפים מתחתינו. הכביש מתפתל על צלע של הר תלול מאוד. לפעמים ממש קיר אנכי שהכביש בנוי בתוכו. לפעמים הכביש עובר ממש בתוך גומחה חצובה בקיר. באחד הסיבובים אנחנו מגלים משאית תקועה. נחת עליה סלע גדול ומחץ את כל המשאית. כל מה שנשאר ממנה זה תא הנהג שנראה שיצא ללא פגע.
ב 12 בצהריים אנחנו עוצרים ליד מפל שבע האחיות. זה מפל יפה ושוצף. אנחנו עולים לגשר להולכי רגל שנמצא ממש ליד המפל. כשאנחנו מביטים סביב אנחנו לא מוצאים את המדריך. הוא נעלם. בחיפוש אחריו הוא מתגלה בדוכן אוכל קטנטן כשהוא אוכל לו תפוחי אדמה ואורז עם כמון (אלו ג'ירה). אנחנו מצטרפים אליו למנות קטנות אך משביעות של אלו ג'ירה. ממשיכים לנסוע. עוברים בדרך הרבה מאוד כפרים קטנים ובסיסי צבא. מגיעים לכמה נקודות תצפית מעורפלות. לא ניתן לראות היום את ההר הגבוה. למעשה עדיין לא ראינו את ההר הגבוה הוא הר קנצ'נזונדגה. השלישי בגובהו בעולם. ראינו את הפסגה שלו לאור השחר העולה יום אחד עוד בדרג'ילינג. אבל זה היה מרחוק ובצורה מעורפלת משהו. אנחנו עוצרים בכמה מקומות לקנות פירות וירקות כשבאחד המקומות המדריך והנהג אוכלים צהריים (הם די מופתעים ומעט מבוהלים מהרצון שלנו לבשל לבד).
גם אנחנו רוצים לבשל ארוחת צהריים. עוברים גשר ענק תלוי ואחריו כמה מאות מטרים אנחנו נעצרים להכין ארוחת צהריים. משטח אבן מול הנוף המרהיב. בחצר הקדמית של משפחה טיבטית שמספקת לנו מים וגם מאוד מסתקרנת לראות מה אנחנו מכינים. המדריך והנהג מסתכלים עלינו מכינים אורז וירקות. הם מאוד מתעניינים ומחליפים חוויות עם המשפחה שבחצרה אנחנו חונים.
מעט על הנופים של סיקים שמקיפים אותנו. קצרה היריעה ונאלמו המילים לתאר את היופי הזה. גם במצלמה קשה מאוד להעביר את ההוד והתחושה של להיות מוקף הרים כאלה גבוהים. לכל מקום שאתה הולך אתה עולה עלייה תלולה או יורד במדרון תלולה. ההרים כל כך גבוהים מסביב שאתה ממש צריך להרים את הראש כדי לראות את הפסגות. התחושה מבחינתי דומה קצת לביקור בניו יורק. בהתחלה מבתכלים על כל הבניינים אבל אחרי כמה ימים מתרגלים ולא כל כך מרימים את הראש. אבל הפסגות עדיין נמצאות שם ומשרות תחושה שונה לשהייה. אנחנו לא הולכים לטרקים כי העונה הגשומה די מסוכנת ואפשר להחליק בקלות אבל גם כשאתה לא מטפס על הפסגות האלה וגם כשאתה מוקף ערפל עדיין אתה נושם את ההרים. הטמפרטורות נמוכות ביחס לטמפרטורות במישורים אבל בדרך כלל לא קר. גם הרטיבות השורה בכל לא מטרידה בדרך כלל. אנחנו יכולים להיות עם בגדים קלים בגשם וזה לא כל כך מפריע. הגשם מרטיב אבל לא חודר לעצמות. פשוט מתרגלים למצב של רטיבות תמידית. רק בנקודות הגבוהות קר יותר אבל אנחנו מצוידים היטב. הנוכחות של המים הזורמים בכל פינה היא חלק מהחוויה ודומה לנוכחות של ההרים. הכבישים מטלטלים ומוסיפים לחוויה.
ממשיכים בנסיעה ולקראת אחרי הצהריים אנחנו מתחילים לטפס גבוה בהרים. היערות סביב הופכים להיות יערות מחטניים. ההרים ממש זורמים מים מסביב והכביש חוצה אין ספור נחלים. באופן מפתיע איכות הכביש משתפרת. אנחנו מגיעים לעת ערב לכפר
Lachung
זהו כפר שנמצא בעמק בין הרים גבוהים מאוד. הגובה של הכפר הוא כ 3000 מטר או יותר והוא ניצב בפני הרים גבוהים ותלולים המקיפים את העמק. אנחנו מתמקמים במלון קטן. חדר עם שלוש מיטות ומקלחת עם דלי מים חמים שהנער מספק לנו. יש לנו רק מגבת אחת שנרטבת די מהר. את ארוחת הערב אנחנו מבשלים על הכיריים של המלון. אנחנו משחקים קלפים ועומר מתגלה כשחקן טוב מאוד. הוא גם נהנה מאוד. אנחנו הולכים לישון מוקדם. הערב קר.
בוקר יום רביעי, היום השני לטיול. היום אנחנו עולים לעמק יומטנג.  
מתעוררים לבוקר כחול. קרעי עננים מכסים את פסגות ההרים שמתנשאים מעל העיירה. מבעד לחלון שלנו נשקף הר תלול שבמרכזו מפל ארוך ארוך. מים זורמים על הכבישים ובתעלות שבצידי הכבישים. מים זורמים במרזב ומים זורמים בנחל הגדול שבמרכז העיירה. רחוב תלול ובצידיו בתום קטנים צבעוניים עם גינות קטנות מסביבם. חלק מהגינות כוללות פרחי בר ונוי וחלקן כוללות גידולים של כרוב בעיקר. פרחים פורחים מסביב, סוף האביב כאן עכשיו. מעט אנשים ברחוב ובחלק מהחלונות עוד דולקים האורות מהלילה. הרבה עציצי פרחים בכל מרפסת וערימות של עצי הסקה מתחת למדרגות. דגלי תפילה בודהיסטים מתנשאים בחצרות ובראשם ציציות עלים ירוקות מצביעות אל ההרים הגבוהים. רק קול המים הזורמים ממלא את השקט הפסטורלי.
העננים מתפזרים והשמש עולה. אנחנו מתעוררים לאט ומתחילים לארגן ארוחת בוקר במטבח של המלון. פנקייקים עם רוטב ג'גרי. אני יוצא לטיול קצר בעיירה.
המדריך והנהג מתייצבים עם הג'יפ בשמונה בבוקר לקחת אותנו לעמק הגבוה. אנחנו נוסעים בעלייה אל העמק. 24 ק"מ של עלייה. העמק נמצא בגובה של כמעט 4000 מטר. אנחנו עולים לאיטנו ורואים בדרך הרבה נחלים ועצים משונים מחטניים. כמובן גם בסיסי צבא הודי אבל הם משתלבים בצבע של ההרים. מעט פרחים יחסית למה שקיווינו אבל נראה שפשוט הגענו אחרי חלוף האביב. תקופת הפריחה כאן איננה ארוכה. אנחנו מגיעים לעמק. הקור מקפיא. אנחנו מתעטפים בפליסים ויוצאים אל העמק. העמק רחב, נחל זורם באמצעו ובאחו רועים כמה יאקים. העמק עצמו מוקף הרים גבוהים ונראה כאילו נגזר מתוך תמונת נוף בגלויה. אין כל כך הרבה פרחים, רק פרחים ורודים קטנים ופרחים צהובים שבוודאי היינו מכנים אותם בארץ - נוריות. הילדים מתרוצצים ונהנים מהחופש לרוץ. הכביש נמצא מעט גבוה מעל העמק כך שרואים את כל העמק כמונח על כף היד. אנחנו עושים טיול אל הנחל ומוצאים שהמים קפואים. כשהקור מתגבר אנחנו חוזרים אל הג'יפ וממשיכים אל גולת הכותרת של היום - המעיינות החמים.
לפני המעיינות החמים אנחנו יורדים מהג'יפ ומגיעים אל המעיינות דרך שביל לא ארוך שעובר על גשר תלוי. הגשר תלוי מעל הנחל הקפוא והוא מלא דגלי תפילה צבעוניים. המעיינות עצמם נמצאים בגדות הנחל הנגדיים. בית צנוע ואסטטי שבתוכו שני חדרים. האחד משמש לרחצה. כולו מלא בבריכה לא עמוקה. השני חדר ריק עם רצפת עץ שבמרכזו מקום לאש וארובה. הבריכה בחדר הרחצה נראית קצת כמו מקווה. אנחנו נכנסים, סוגרים את הדלת ונכנסים למים ערומים. המים עכורים ומריחים ריח של גופרית. הם חמים ומזרזים את זרימת הדם לאחר ההליכה באויר הקפוא של העמק. המעיין זורם בזרם חלש וממלא את הבריכה מצד אחד. היא גם מתרוקנת בו בזמן מהצד השני בזרם דומה היוצא דרך תעלה. אחרי חצי שעה בערך במים הקפואים אנחנו מתחילים להיות רעבים. אנחנו עוברים לחדר הסמוך ומתחילים לבשל ארוחת צהריים על הגזייה שלנו. במקביל אנחנו מנסים להדליק את המדורה הנמצאת במרכז החדר. היא לא נענית בקלות אלא רק לאחר נסיונות רבים. העצים רטובים אבל לאחר זמן הם מתייבשים וניתן להדליק אותם. הארובה של המבנה מעשנת עשן לבן בזמן שבפנים האוירה מתחממת. אנחנו מבשלים ארוחת צהריים מלאה וגדולה. כולנו מאוד רעבים. אנחנו מבשלים גם למדריך ולנהג אם כי נראה שהם לא כל כך אוהבים את הטעם שלנו.
בסביבות 2 בצהריים אנחנו מתקפלים והולכים לג'יפ על מנת לנסוע חזרה למלון. מסתבר שהסטרטר של הג'יפ שבק ואי אפשר להניע. אנחנו דוחפים את הג'יפ הלוך וחזור והוא לא מניע. לבסוף אני הולך אל הנהג ועומד לידו במשך כמה דקות ופשוט משחק לו במפתח ומחמם את הסלילים של האוטו. כך הצילינדרים מתחממים מטמפרטורת הקיפאון בה הם היו ואז בדחיפה הבאה הג'יפ מניע בשעה טובה. מתחיל להיות רק. עננים מכסים את העמק ואת ההרים. בדרך חזרה כבר לא כל כך רואים את ההרים מסביב ואנחנו נוסעים בתוך ערפל. אנחנו נוסעים לביקור במנזר של העיירה. עומר נרדם והביקור במנזר די קצר. הוא בן 150 שנה והוא צבעוני מאוד ויפה. הוא ממוקם כמובן בראש ההר משקיף על כל ה----. בעצם אין לנו מושג על מה הוא משקיף כי היה ערפל. אבל הנוף הוא דומה כנראה בכל המקומות.
אחרי המנזר מגיעים לעיירה ולמלון. נחים, משחקים קלפים ומכינים ארוחת ערב. הארוחה מושקעת וטעימה וכוללת סלט, כרובית ומג'דרה. לבסוף אנחנו מכינים תה ועולים לחדר לסיומו של יום.
היום השלישי בטיול הוא יום חזרה לגנגטוק.
היום מתחיל בויכוח עם הנער שמפעיל את המלון. הוא רוצה לגבות מאיתנו 700 רופי כמוסכם אבל עוד 500 על שימוש במטבח במשך שתי ארוחות. אנחנו כמובן לא מסכימים והויכוח מתמשך. אי אפשר לנסוע עד שלא נישב את הויכוח. כולנו יושבים במטבח וממתינים. מסתבר שלא ניתן להשיג את בעל המלון בטלפון וכך לא ניתן לישב את חילוקי הדעות. אחרי חצי שעה בערך של ישיבה שקטה במטבח אני מחליט לזרז את העניינים. אני יוצא מהמטבח ואומר למדריך (שדרך אגב לא עשה דבר כדי לסיים את הפרסה) שאני הולך במורד הכפר כדי להשיג מונית לגנגטוק. האיום שלי עושה את שלו ותוך שתי דקות הנער מסכים למחיר שאנחנו רוצים לשלם. אנחנו עולים על המונית ונוסעים. הנסיעה היתה מהירה יותר מהדרך הלוך כיוון שלא עצרנו במקומות תצפית ומפלים. עוצרים רק לארוחת צהריים. המשככים הנוראיים של הג'יפ מערבלים לנו את הבטן. וכולנו מגיעים לגנגטוק עם מעט בחילה.
אנחנו מתארגנים במלון ומאוחר יותר יורדים לעיר ויושבים לאכול וגם לגלוש באינטרנט.
ארוחת ערב אנחנו אוכלים במסעדה טיבטית ששמה יאק שמתגלה כמסעדה הזולה והטעימה ביותר בעיר (אמנם היא מגישה נודלס בשלל וווריציות). אנחנו חוזרים למלון עייפים ונופלים לשינה.
הטיול היה טיול מרהיב. מאוד נהנינו.

Add to del.icio.us Add to reddit

Photos / videos of "TULA - עמק יומטנג":